מקור הרוע: חלק ב' (לא לבעלי קיבה רגישה)

חלק א':
כאן

ואז היא הגיעה, וחלפה על פניי כרוח רפאים כמו לא הבחינה בי כלל. היא הגיעה בצעדים בטוחים, נועזים, אימתיים כמעט, כמו כל צעד שלה איים למחוץ מושבת נמלים שלמה (או שמא מושבת בני אנוש) מבלי להניד עפעף. היא הגיעה וניגשה היישר למסור החשמלי שהונח לו בפשטות על גבי הקיר. הונח מבלי לדעת לאיזה שימוש איום יילקח ויידרש לבצע. מה שהטריד אותי יותר מכול, עוד הרבה לפני שראיתי את תוצאות מעשיה היה המבט החודרני שהטיחה בי רגע לפני שנכנסה לבית כדי לבצע את זממה, כמו כדי להכריז בפניי שהיא מודעת לכך שאני כאן ושאני אהיה באל כורחי: העד העיקרי למעשיה הנוראיים.
"אל תתן לה לחדור אליך", אמר פיטר מרחוק – היה נדמה לי כמו הוא נמצא בגלקסיה אחרת. “ג'סטין אוהבת קהל. היא אוהבת לדעת שיש מישהו שצופה בה מבצעת את מעשיה המחליאים. היא תעשה אותם בכל מקרה, אבל משום מה היא תמיד מצליחה באופן ממזרי משהו לסדר לעצמה קהל בו תותיר את חותמה בהליך פוסט-טראומתי מרושע לעדי עולם", ואז הוא השתתק. הבחנתי שנדמה כמו אני באמת מרוחק מפיטר כאילו אנו נמצאים על שתי גלקסיות מרוחקות. כל הסביבה שהקיפה אותי נמוגה, השמיים והאוויר נהפכו לריק שחור נטול כוכבים, לא יכולתי לראות עוד את הרצפה או על מה הסולם שלי עומד, ופיטר כלל לא נמצא בסביבה. הדבר היחיד שראיתי היה האור העמום של הנורה הרועדת והרוטטת שעל תקרת החדר עליו השקפתי מחלוני שנדמה היה כמו נעה למקצב צעדי הענק המתקרבים של הרוע בהתגלמותו ששכן בגופה של ג'ולייט; הנערה בת השש עשרה – ג'סטין בלאק.

היא נכנסה לחדר כמו השתגרה לשם מעבר למימד הזמן-מרחב, המסור החשמלי היה בידה והיא ניסתה להפעילו אך הוא לא נדלק מיד, דבר שגרם לבחור להתחיל לקלוט כי הוא מיועד להוצאה להורג.
"ג'ולייט? מה את חושבת שאת עושה?" הוא דיבר בהשתנקות מבעד לבד שחנק את פניו. ואז המסור נדלק, והוא יכול היה לשמוע צחוק מרושע מהדהד ברחבי החדר, צחוקו של הרוע המאיים להורגו. בזמן שהיא נעלמה הוא כמעט הצליח לשחרר את ידיו ובדיוק ברגע בו המסור נדלק הוא שיחרר יד אחת וכשהמסור ירד לעברו הוא שיחרר יד שנייה ומשך חלקית את בד המכנס מפניו וראה את המסור מתקרב במהירות לראשו – הוא הספיק לקפוץ הצידה אך ידו הימנית החזקה נתקעה בלהבי המסור וכשצרח וניסה לחלצה הוא יכול היה לראות את אהובתו לשעבר שכבר לא הייתה אהובתו עוד מרוכזת בניסור זרועו עם גיחוך מטורף וארשת של חולת נפש שהרגע ברחה מהמוסד הפסיכיאטרי שמיאן להחזיקה. רסיסי דמו הושפרצו לכל עבר; על פניו, על פניה, על קירות החדר, על התקרה. וכשהדם הותז על פניה היא נראתה עוד יותר מוטרפת על דעתה. ובמהרה ידו כבר לא הייתה שם וכל שנותר היה גדם מדמם ורווי קווצות בשר. ואז היא התכוונה לעבור לכיוון ראשו והרימה את המסור וכשהיא קפצה עליו, מבעד לכל ערפול האדרנלין, הוא היה מוכן, ובעודו צמוד לקיר בהתגוננות כיוון את שני רגליו ובעט בה היישר בבטנה בעוצמה מספקת כדי להעיף אותה מעבר למיטה בהתרסקות על הרצפה. המסור הועף לצד השני של החדר והיא פלטה אנחת רוגז של הפתעה. הוא התרומם אל הבחורה שלפני רגע הייתה מוכנה להתנות איתו אהבים וכרגע הייתה עושה הכול כדי לראות אותו מבותר לחתיכות ולדאוג לכך בעצמה והרים את אחד הכיסאות. הוא בעט את המסור הצידה – אם כמה שהוא היה נמצא בסכנת חיים, הוא לא היה מסוגל להשתמש בנשק הקטלני הזה בחזרה נגד היצור היפה ביותר שבו נתקל במשך כל חייו האבודים למרות שעמוק בתוכו ידע שהחלטה מוסרית זו עלולה לעלות לו בחייו. כשהיא התרוממה, הוא ניפץ את הכיסא על ראשה והיא נפלה אל הרצפה שוב, ואז כמו המכה החזקה לא הזיזה לה, היא התרוממה שוב כמו מחסל אנדרואיד שנשלח מהעתיד ואינו מסוגל למות לעולם בדרך הקונבנציונאלית של בני האנוש – ואז הוא הטיח בלית ברירה את שתי ידיו על ראשה באגרוף משולב יחדיו והיא התמוטטה על הרצפה, והפעם לא התרוממה עוד. מבולבל ומוטרד מהאירוע שכמעט גבה את חייו, הוא לא בדק לה אפילו את הדופק או אם היא נושמת, הרים אותה בגרירה עם ידו הפגומה וידו השלמה במהלכים של נכה אל המיטה וקשר אותה אל העמודים בעילגות באותו בד בו היא השתמשה כדי לקשור אותו רגע קודם לכן. לאחר שווידא שהיא לא תשתחרר, התיישב על קצה המיטה עם חצי-גבו אליה והחל לחייג למשטרה אחוז בהלה, כשתוך כדי הוא מחפש משהו לעצור את הדימום. לאחר שחייג הבנתי שהוא ככל הנראה הושם על ממתינה. שולח מבטים חטופים ומפוחדים לעברה, הוא הבחין שהיא עדיין מחוסרת הכרה. בחזרה לטלפון יכולתי לשמוע אותו אומר: "בבקשה, זה מקרה חירום. למה לעזאזל אתם לא עונים?", ואז הוא הפיל את הטלפון בהפתעה כששתי שוקי רגליה ננעלו על צווארו והחלו לחנוק אותו בעוצמה. הוא מיד שלח את ידו האחת כדי לנסות להסיר את חניקת הנחש של ג'סטין אך היא לא הרפתה. הוא יכול היה לשמוע אותה צוחקת כמו מכשפה מטורפת שהצליח לה הכישוף השחור כשהפכה את האדם השנוא עליה ביותר לקרפדה, והרגיש שפניו מכחילות ושהוא מתחיל לאבד הכרה. הדבר היחיד שיכול היה לעשות באותו הרגע באינסטינקט היה לנשוך את רגלה. הוא נשך אותה חזק ורק כשהרגיש שהוא מתחיל לבתק בשר עם שיניו שהיא שיחררה את החנק בקול נהמה רוגז. הוא ניגב את פיו מהדם בעזרת כף ידו הבריאה והתנדנד לרגע מעורפל ומיהר להיתפס בקיר כדי לא ליפול. הוא הביט בג'סטין הקשורה למיטה וראה אותה צוחקת עליו, מלגלגת בחיוכה השטני, עיניה בערו בלהבות המוות.

"את שטן מהגיהנום," הוא אמר.
"אין לך מושג עד כמה," היא השיבה לו בחזרה ובתנועה חלקה הרימה את ידיה הקשורות וביתקה את עמודי המיטה ממקומם במהלך עוצמתי ולא אנושי. הוא היה עדיין בהלם כשהיא התרוממה על המיטה וניצבה מעליו. הוא כבר לא היה יותר בהלם כשהיא הנחיתה את עמוד המתכת הקשור לשתי זרועותיה היישר בראשו ומחצה את גולגולתו פנימה, הוא היה מת. היא שיחררה את ידיה מהעמוד השבור, והרימה את המסור החשמלי כדי לסיים את העבודה השחורה. היא החלה לנסר את ידו השנייה, צוחקת היא זרקה אותה בפיזור נפש הצידה. וכך עשתה גם עם רגלו השמאלית והימנית. ואז תקעה את להב המסור בבטנו והחלה לשלות משם את איבריו הפנימיים, מעיים, כליות. היא נהנתה במיוחד להוציא את נחש המעי המזדנב החוצה כמו מיועד היה הוא לסולם גנבים מעבר לחלון. אך כל זה היה רק הכנה עבורה כדי להגיע לליבו, ובעזרת ידיה המדממות – נדהמתי לראות כיצד היא נוגסת בו ומלקקת את לשונה לאחר שבלעה את החתיכות. הבחנתי בכל העת כיצד אצבעותיי שתפסו את שמשת החלון מתכווצות באימה ומתרחבות, אך הפעם ציפורניי חרטו על החלון מרוב הלם וזוועה וג'סטין שמעה אותי, התיקה את מבטה היישר אליי כפי שעשתה בעבר, ולרגע קפצה בראשי תמונתה של הילדה הארורה מ"מגרש השדים" שמסובבת את ראשה הדמוני ב-360 מעלות לאחור בפנים מעוותות ובשיניים מגואלות בדם. היא תפסה את המסור, פנתה לכיווני וזינקה דרך שמשת החלון – הזמן לפתע נעצר ולפני שנפלתי לאחור באיטיות מרבית יכולתי לראות את פניה אחוזות הדיבוק והטירוף שכבר לא זיהיתי כג'ולייט יותר; פניה היו מעוותות ברוע ואימה וגועליות אינסופית עד כדי כיעור. ציפורניה היו שבורות, גופה היה ספוג בנוזל הארגמני, בחתיכות בשר, שברי גולגולת ונתזי החומר האפרפר ממנו עשוי המוח. להב המסור רווי הדם היה כמספר סנטימטרים מפניי, יוצר חתך דק אך עמוק מספיק כדי לכאוב ולדמם. עוד רגע ויחדור לתוכי כפי שעשה לבחור האומלל. עוד רגע קטן לפני המוות המיוחל.

לכתוב תגובה