כאן. בראשי

כאן. בראשי – מצאתי מקום מקלט
מפני התופת השוצפת בחוץ כל לבב אנוש.
כאן, בינות קירות הממלכה הגשמית – איוותר בתומי
ואביט בטיפות הקופאות להן לשלג רך ונוחתות על גופך.
שם יחזרו לצורתן הגשמית, יזלחו בינות שפתייך הכחלחלות,
וינזלו במורד גווך הערום, בין קימורי ירכייך ועד לכף ידי.

לא ארצה לגלות עוד עד כמה אוכל להחזיק מעמד.
אולי איני קיים עבורך – אך את קיימת בתוכי.

כאן. בראשי – מצאתי מקום נחמה
מפני המחשבות הקורעות אותי לגזרים.
כאן, מבין פאתי מבוכי המוות – אביט בדמותך
המכילה אותי במבט חד אחד של זיקוק חושים.
במבט מלא תשוקה תיפול דמעה שקופה אחת,
תיפול ותתרסק אל תוך ליבי השחור.

לא ארצה לגלות עוד עד כמה אוכל להחזיק מעמד.
אולי איני קיים עבורך – אך את קיימת בתוכי.

כאן. בראשי – מצאתי מקדש לצער
מפני האובדנות המרסקת את ליבי לאפר.
כאן, מעבר לשדות הקטל והאימה – ארכון
כדי לנשוק לשפתייך הטהורות נשיקת לילה טוב.
בייסור אבחין כיצד גבך מופנה לעברי
וגופך מתרסק לנחיל רסיסי דמעות כמו
מעולם לא היית קיימת.

גיליתי עד כמה עוד אוכל להחזיק מעמד.
וכך – את קיימת בתוכי אך כרסיסי הולוגרמת זיכרון בלבד.

כאן. בראשי

לכתוב תגובה