אני ואני אחר (2)

"אז, את באה לפה הרבה?"
"באה לעתים קרובות, כך מסתבר".
"אפשר להזמין אותך לשתות משהו?"
"אני מוכנה לשתות את דמך בכל עת".
"סליחה?"

"אני חושבת ששמעת אותי טוב מאוד".
"או.קיי… Psycho".
"אני לא פסיכוטית כמו שאתה מדמיין לעצמך".
"אז מה את, בעצם?"
"אני התגשמות כל חלומותיך".
"הא, כן? תוכיחי".
היא התנפלה עליי בנשיקה סוערת וכמעט הפילה אותי מהכסא.
"אני מבין", השבתי כשחזרתי לעשתונותיי.
"הכול טמון בכוחן המטאפיזי של המילים הכתובות".
"למה את מתכוונת?" שאלתי.
"כל מה שנכתב הינו המציאות בהתגלמותה".
"אני, את והקונטיניום?"
"אתה לא. אתה כותב אותן".
"כלומר, אני לא כאן באמת, אלא כל מה שמתרחש כאן הוא רק בראשי?"
"בדיוק".
"תוכיחי".
לפתע היא נעלמת, הבר נעלם, ואני מוצא את עצמי בתוך חדרי, מביט על מסמך הוורד.
אני מוצא את עצמי כותב את שורות אלה, כותב ומוחק, כותב ומשכתב. אני מוצא את עצמי מתנסח על בריאת העולמות, על בריאת הדמויות. אני מוצא את עצמי חושב עד בלי הרף. אני מוצא את עצמי.
"הו, שלום".
"שלום גם לך, אדם יקר".
"אז אני מניח שחזרנו לאותו מקום בו התחלנו".
"לא בדיוק".
"ומדוע לא?", אני שואל.
"כי עכשיו אתה יודע את האמת".
"שמה? שכל מה שאני כותב בדמיון?"
"לא בדיוק, שהכול בדמיון".
"הכול, כולל אותי כותב אותך?"
"אכן, אתה לא באמת קיים כפי שאתה מדמיין, אתה רק אינפורמציה".
"אני רק אינפורמציה? אבל אני מביט באצבעותיי מקלידות את המילים הללו, אני מרגיש את הצביטה הספציפית הזו שמוכיחה כי אני לא חולם".
"אתה רק זרם התודעה. מחשבות אינפורמטיביות שחולפות אחת אחרי השנייה. בוראות עולם אחרי עולם".
"עבור מה?"
"אין לדעת. אולי כדי לא להשתעמם מרוב זמן 'פנוי' באינות"
"אז אם שום דבר לא אמיתי, גם לא הנשימה שאני נושם ברגעים אלו, גם לא הבחורה המקסימה שדיברתי איתה בטלפון בליל אמש, בשביל מה צריך להמשיך לדמיין?"
"הו, הבחורה היא אמיתית, אבל היא לא בחורה כפי שאתה תופס. היא גם אינפורמציה. אינפורמציה שמצאת בה מן המשותף עם מחשבותיך הבלתי נדלות".
"אז בשביל מה יש מגע פיזי בין… ישויות?"
"המגע הפיזי הוא חלק מהמגע האינטלקטואלי, שמתגשם לנגד עיניך. זו רק דרך גיוון מחשבתית כדי להרגיש קיים. שהעולם שיצרת הינו קיים".
"אולי כל השיחה הזו היא תוצר של הדמיון שלי לא פחות?"
"סביר להניח. יכול להיות ששום דבר מזה לא נכון. ואולי באמת לא נכון לחלוטין".
"אז למה לי להאמין לכל זה?"
"כי זה נובע ממך. הדמיון שלך הוא הדבר היחיד שקיים בתוכך".
"הלוואי והייתה ממשית. קר לי לבד".
"תרצה מספיק, וההשלכה של דמותה תתגשם לנגד עיניך. לתודעות יש את הכוח להחיות את עצמן.
והנה אני ניצבת מולך בשר ודם".
"מי את?"
"אני היא זו שהתת-מודע שלך ניסה להכחיש. אני היא התגשמות הנשיות בעיניך".
"למה אני לא מצליח לזהות פנים?"
"כי הנשיות אינה ברורה לך, מלבד שהיא חזקה ויודעת מה היא רוצה. וכך אני."
"מה את רוצה?", שאלתי.
"אני רוצה שיהיה לך טוב"
"לא טוב לי".
"אני יודעת, לכן אני רוצה שיהיה".
"איך אעשה שיהיה לי טוב?".
"עליך להבין תחילה מהו פירוש 'טוב', ומה הוא מכיל. רק אחרי שתעמוד על כך, תוכל להכיל זאת".
"הכול בדיה ממילא, מה זה באמת משנה".
"הכול משנה, אינך מבין?".
"איני מבין".
"אז כך יהיה".
"אני רוצה להבין. אני רוצה להכיל את מהות האינפורמציה".
"אינפורמציה אינה דבר של מה בכך, היא מכילה את הכול.
כפי שאמרתי – אתה אינפורמציה, אני אינפורמציה. הכול נובע ממך.
ואתה משתלב עם אינפורמציות אחרות שאינן נובעות ממך".
"איך אצור מגע עם אינפורמציות אחרות?"
"אתה כבר יוצר. ומחבל בהן".
"אני הורס את רצונן להשתלב בי ולקרוא ממני".
"אכן. אתה אינפורמציה חמקמקה ומחוספסת".
"אני רוצה להיות טוב. אני רוצה להכיל טוב".
"זה לעולם לא יקרה, אם תמשיך בדרכך ההרסנית".
"אני אוהב את דרכי ההרסנית".
"טעות, אתה רגיל אליה. אתה לא מכיר דרך אחרת".
"האם תישארי איתי להדריך אותי לדרכי ישרים?"
"לא אוכל, זמני כאן קצוב. אבל יהיו אחרים ואחרות שיעזרו לך בכך".
"אינפורמציות אחרות?"
"אינפורמציות אחרות".
"תודה לך על התמיכה".
"בשמחה. לשם כך אני כאן".
"אז אני מניח שזה להתראות".
"חיובי. להתראות. שמור על עצמך".
"אפשר חיבוק לפני שאת עוזבת?"
היא מחבקת אותי מכל הלב, ואני יודע שאני הרגע כתבתי שהיא מחבקת אותי, ושזה לא באמת קרה.
בכל זאת מסוגל להתנחם בכך שאני מחבק את עצמי במובן מסוים.
"שין שן," היא אומרת.
"Sleep Tight", אני משיב. לוחץ על שמור במסמך, בוחר שם חסר משמעות וחוזר לחשיכה תודעתית נוספת.

לכתוב תגובה