חשיכת המעמקים: חלום בלהות תת-מימי

"קר," לחשה הנערה לעצמה כשצפה במי הים הקרים; צמרמורת אחזה בה.
היא הייתה ערומה, ללא כל בד מתווך, רק היא – והים.
היא לא זכרה מי הייתה או מה היו מעשיה שם,
אך בתוכה חשה הרגשה מוכרת, היא כבר הייתה שם בעבר.

מבעד לאפלה ולאור הירח החלוש, משך את מבטה גוף כהה, בטוח ויציב.
היא החלה לשחות לשם – גופה רעד – אך היא ניסתה להרגיש את האומץ פועם בה.
הגוף השחור נראה יותר ויותר יציב, על אף שהגלים פגעו בו והעלימו אותו לסירוגין.
כעת זיהתה אותו, היה זה רציף עשוי מלוחות עץ שבחשיכה נראה שחור.
הגאות גרמה לכך שהגלים כמעט כיסו לגמרי את הרציף,
וכשהתרוממה ונעמדה ברגליים כושלות וקפואות על לוחות העץ,
הביטה למטה אל כפות רגליה המכוסות במי הים,
וחשה כאילו היה בכוחה ללכת על פני המים.

שהו נע מתחת ללוחות העץ של הרציף. היא הרגישה תנועה, הלוחות רעדו ופחד מן הלא-מודע אפף אותה. הנערה הביטה במים ובעזרתו של אור הירח ראתה צל שחור עצום נע בתוך המים, ממש מתחתיה. היא התכופפה, הכניסה את אצבעותיה ברווח שבין לוח עץ אחד לשני ונאחזה בחוזקה. כשחשה בטוחה, קירבה את ראשה באיטיות אל המים בכדי לתפוס מבט טוב יותר של מה שנמצא שם. משהו התפתל שם, משהו שחי במים הרבה מאוד זמן, היא פחדה ממה שהסתתר, שנחבא – היא פחדה ממה שאולי העירה, משהו נוראי שחשה ששפיותה לא תוכל לעמוד במראהו. במים השקטים היא ראתה דבר כלשהו שגדל יותר ויותר, ואז היא זיהתה את זה, זאת הייתה עין גדולה, בערך בגודלו של גופה השלם. האישון החד הצטמצם – הוא זיהה אותה. הנערה התרוממה במהירות, מרגישה את הצמרמורת שאחזה בה, צמרמורת שהעבירה רעד בכל גופה. היא שמעה רחש במים, והחלה להתרחק לאחור, לא בטוחה מה עלייה לעשות כשפתאום אחד מלוחות העץ נשבר והיא ראתה חלק לא ברור יוצא מבעדו, זה נראה כמו זנבו של נחש, אך הוא היה ארוך וגדול יותר. הוא עלה באיטיות – כאילו בכדי לבדוק את השטח. כשצעדה לאחור, מבטה קפוא על הדבר הנוראי הזה, רגלה דרכה על לוח עץ שבור, קול תדהמה חלוש יצא מפיה, כאשר הזרוע הנחשית פנתה לכיוונה בחדות, ואז במהירות החלה להתקדם לעברה, חותכת את לוחות העץ הרקובים כאילו היו נייר המצפה לגורל המספריים, מרסקת אותם ומתקדמת במהירות לכיוון הנערה. היא צעקה ורצה מהר, נמצאת במרחק של מטר ממסלול ההרס של הזרוע עד שהגיעה לאדמה הרטובה ומעדה עליה. הזרוע נכנסה חזרה לתוך המים. בועות אוויר גדולות ביעבעו מתוך זירת הקרב המימית המכוסה בשברי עץ, והיא ידעה שמשהו עומד לפרוץ משם, משהו מחריד שלא יותיר אותה בין החיים.
הנערה זחלה אחורה על הבוץ, לא מורידה את מבטה מן המים המבעבעים ואז זה יצא – כמו עלי כותרת של פרח אדמוני אשר נפתחים בכדי לחשוף את מה שמסתתר בפנים – כך פרץ היצור מתוך גלי הים. פיה ועיניה נפערו אך היא עדיין לא יכלה להתיק את מבטה, גופה קפא, אך כשהדבר העצום התרומם, מניח את רגלי העכביש הדקות שלו על האדמה, ניסתה להתרחק ממנו ככל יכולתה, עדיין על ארבע גפיים, במהירות, רק לברוח משם.הוא יאכל אותי, הייתה המחשבה הראשונה שעלתה בראשה,הוא יאכל אותי אפילו בלי להתאמץ. מבעד לחשיכה ראתה לסירוגין משהו מפלצתי ועצום בגודלו, רואה חלק קטן ככל שהתקרב, אור הירח לא גילה הרבה, אך מה שראתה הותיר אותה חיוורת. האדמה רעדה, החול הרטוב נפער וממנו יצאו קירות מושלמים מבחינה ארכיטקטורית, ירוקים מסוטטים בשיש חלק, אך הם פרצו בשיפוע אלכסוני, הם חסמו לה את המעבר. מעבר להם ראתה מזבח ובארבע מפינותיו היו שלשלאות ברזל. הרגשה מוזרה אפפה אותה, האם גורלי להיקשר כאן? היא לא ידעה להשיב. היא ניסתה לעקוף את הקיר, אך עוד אחד פרץ, ואחריו יצאו מתוך החול המשתנה עוד קירות ירוקים חלקים – היא הייתה לכודה. היצור הביט דרכה. הוא שלף את טפריו החדים והשמיע קול נהמה מחריד. הנערה התחלחלה וגופה קפא שוב, צמודה לאחד הקירות הירוקים ללא דרך להימלט; היצור דחף את עצמו עם רגליו הארוכות, פער את פיו המלא בשיניים חדות כסכיני קצבים וזינק לעברה והיא באימתה האחרונה רק צרחה.

- 31 למאי 2005

לכתוב תגובה