גוג ומגוג

ואז ראיתי איך הכול יסתיים; לפניי נראתה עיר אוטופית בכאוס מוחלט. מבנים מחורבים וחצרות הרוסות עם גדרות מפורקות. מכוניות מרוסקות הפוכות כמו עכבישים מתים. גורדי שחקים נפולים זה על זה; רסיסי זכוכיות ובטון התפוררו מהם על גבי האדמה המתפוררת זה מכבר. להבות פרצו מפתחי הביובים. צחנת הבשר הנרקב עלתה משלל הגופות המפוזרות על גבי המרצפות המגואלות בדם. אדם אחד עמד על מכונית הפוכה וירה עם מכונת ירייה על נשים וילדים המנסים להימלט. אוטובוס המונע על-ידי נהג שמזמן איבד את שפיות דעתו פרץ בסערה וחדר מבעד לגדוד המכוניות ההרוסות כמו היו מגדל קלפים שילד קטן וזב חוטם חשק להרוס. מטוס שנוסעיו כבר מזמן קפצו ממנו בעודו באוויר התרסק לתוך בית-חולים לחולי נפש בפאתי העיר. טנק שנהגו שכב זה מכבר מת על ההגה דהר בין רחובות העיר ההרוסה תוך כדי דריסה וריטוש הגופות המתות (ואלו שעדיין נותרו איכשהו חיות) עד שהתרסק לתוך תחנת דלק והתפוצץ בקול תרעומת; הטירוף אחז בכול.

ובפינה נטושה ושכוחת אל, בין הפיצוצים לחורבות המתפוררות, מייג'ור סטארק לפת את גרונה של סרן ליטורוב והרימה כחצי מטר מן האדמה בעודה מתפתלת. בידה האחת היא דחפה את פיו הרושף הרחק ממנה, מעוותת את פניו בגיחוך גרוטסקי בעודו חודר לתוכה בקול התנשמות מהביל.

רעידת אדמה כבירה נשמעה כשהאדמה פערה את פיה ובלעה את המקום בו שכנה בעבר ספריית אלכסנדריה; לא מותירה מזכרה דבר. גופות הנוכחים נשפכו פנימה אל האפלה הבולענית כמו הייתה לוע גסטרונומי עצום של אדם נהנתן רגע לפני שגופו המנופח קרס; מתיז לכל עבר מזון נרקב וחצי מעוכל ואיברי גוף פנימיים. ובינות גורדי השחקים עמדו מתים כפסלי ענק גרוטסקיים – גופות המלאכים המתכתיים והגרנדיוזיים; מוטלים זה אחר זה כמו גוויות על גבי הכביש הראשי של הגיהינום.

ועל גבי האספלט המטונף, התיישבה מיין ליטורוב על פניו של רנדום סטארק וחנקה כל פיסת אוויר שהתיימרה לחדור אל ריאותיו. ובעוד האוויר החל לעזוב את גופו הוא העיף אותה ממנו וניפץ את גופה על גבי הקיר; מותיר חור מתפורר והווי הרס.

וברחבי האוויר העומד כמו פסק לנוע ולזרום כדרכו השגרתית, כמו הזמן עצר מלכת, כמו הגיהינום קפא על גדותיו – פוזרה נפולת גופריתנית המהולה באפר אנושי. ובמרחב נשמעה צפירה מהדהדת כמו בישרה היא על יום הדין שהגיע זה מכבר ואיש לא נותר עוד לעצרו.

ובמימד מקביל אחר, הרוס לא פחות; מנהיגת פלוגת 5583 של צבא הג'סטיניות התרוממה אל על בענן הערפילי השחור שלה וירתה מספר חצים מטאפיזיים ששיפדו מספר ג'ולייטיות שניסו להימלט. ג'ולייט אחרת זינקה מצוק גבוה, יירטה את המנהיגה בעודה באוויר ושתיהן התרסקו אל התהום האינסופית ששכנה מתחת לרגליהן. ג'סטין נוספת רכבה על מפלצת ביצתית ענקית שדרסה עצים בעודה מתקדמת בעצלתיים, מועכת מספר ג'ולייטיות שניסו לטפס עליה בכדי להמיתה. ומן האגם הביצתי עלתה מיני-צוללת תכולה-כחולה שירתה טורפדו אל עבר המפלצת ופיצצה אותה לחתיכות בשר העולות באש.

ומעל לגגות גורדי השחקים המבצבצים מתוך הים האינסופי שנותר מן עולם שכוח האל ספציפי זה בו התרחשה במקביל מלחמת החורמה, נשמע פיצוץ סאב-אטומי שיצר מערבולת עמוקה ורגעית שבלעה את כל העומד בדרכה. ואז המערבולת העמוקה הוטחה לכיוון הנגדי וגלי המים עלו אל על למרחק של מספר קילומטרים והתפרשו לכל עבר כגלי צונאמי רב-תיכוניים שאיימו להמיט קלון על כל היצורים שעוד נותרו חיים בעולם מים בדוי זה.

ובעת שפיצוצים רבים מוטחים סביבם, בעולם מקביל נוסף, הנערה בעלת זרוע המתכת נשקה לאהובה ותלשה את בשר שפתיו מפיו בעזות נפש; ובעוד דמו הארגמני נשפך עליה, היא קיבלה ארשת כשל קניבל מטורף שזה מכבר סיים את ארוחתו האנושית. מתעלם מן הכאב שכבר סר חנו מגופו המרקיב, תפס המייג'ור את נערתו בשערה וסובב אותה עם פניה אל הקיר, קרע את בגדיה שעוד נותרו עליה, פיסק את פלחי ישבנה בציפורניו האכולות למחצה וחדר לתוך החור האסור עם איברו הפצוע והמדמם בעוד צרחותיה נבלעות בקולות השאון והזוהמה.

ובעולם בני התמותה אחר, חבורת ג'סטיניות עברה ברחוב וטיהרה אותו מבני אנוש הרצים לכל עבר בכדי להציל את חייהם. אחת הג'סטיניות כיוונה את שתי ידיה ומהן פרצו קרני אופל שריתכו אם ובתה אל הקיר; בשרן ואיבריהן הפנימיים זלגו החוצה ונשפכו על האדמה כשאדי חום ואפר ניתכו ממה שנותר מהן.

ג'סטין אחרת ירתה קרן נוספת אל בסיסו של בניין דירות מאוכלס במספר משפחות חסרות אמצעים; פיצוץ פנימי וחסר קול נשמע והמבנה החל לנטות וליפול על זה שלידו; ילד קטן קפץ מן המרפסת והתרסק שמונה קומות מטה אל עבר החורבות – מרסק את כל עצמותיו ואת פניו המלאכיות שעוותו עוד מן המעקה שנחבט בו בדרכו אל האפלה הקיומית. אחת מן הג'ולייטיות נמלטה מהן אל עבר כניסה מפורקת של גורד שחקים עקמומי שחלקו העליון היה שבור והונח על גורד שחקים אחר. היא טיפסה במדרגות באפיסת כוחות עד שהגיעה אל הקצה העליון שם קיוותה לאבד את אויבותיה המושבעות. חבטה בצד המבנה גרמה לה למהר אל החלון ולנסות לטפס על הגג העקום והמוטה של הבניין השני. “הולכת כל-כך מהר?”, שמעה קול מוכר מאחוריה כשדמות מקבילה של ג'סטין זינקה עליה מן הענן הערפילי שנשא אותה עד לקומה הששים והאחרונה של שני הבניינים הממוזגים ושתיהן התרסקו יחד על מרצפות הגג השבורות, נאבקות אחת בשנייה. ג'סטין הטיחה את ג'ולייט באחד ממאווררי הרצפה שעמדו כמטר וחצי מהקרקע ושברה אותו איתה כשהן עברו דרך כמה קירות עד שג'ולייט דחפה את ג'סטין הרחק ממנה. הן מצאו את עצמן מתגלגלות כמה מטרים כמעט אל הקצה שהיה מוביל אותן בוודאות אל האבדון. ג'ולייט התשושה התרוממה מעלה ואז הפילה עצמה אל ג'סטין בחיבוק שנאה נצחי והן חדרו דרך הרצפה ונפלו שלוש קומות עד שנעצרו על כספת מתכת שעיקמה את גבה של ג'סטין והייתה ודאי שוברת אותו לגמרי אילו הייתה אנושית. ג'סטין דחפה ממנה את ג'ולייט בעודה מושכת את שערותיה וריסקה את ראשה על הקיר, מותירה כתמי דם ושבבי עצם. את גופתה דחפה בבעיטה מן החלון ואפילו לא טרחה להביט בה מתפרקת על הקרקע העמוקה. החלון התפוצץ כשדמות נוספת חדרה פנימה ורסיסי הזכוכית הוטחו בפניה של ג'סטין ופצעו אותן בעודה מאבדת את ראייתה בשתי עיניה. ג'ולייט נוספת נכנסה פנימה והן תפסו את ג'סטין בשתי ידיה מכל צד וקרעו אותה לשתיים. אחת הג'ולייטיות הדליקה את שאריותיה באש והן עזבו את המתחם רגע לפני שג'סטין אחרת שחזתה במתרחש מן האוויר והספיקה לרדת לתחתית הבניין, מוטטה אותו בכוחה האלמותי.

ובמנהרה תת-קרקעית בתחנת רכבת תחתית, הבטתי מעלה וראיתי חור נפער בתקרה, דבר שגרם למכוניות מהכביש ששכן מעל להתרסק אל תוך התהום שנוצרה, אך כשעמדו למחוץ אותי נעצרו באוויר במעין לימבו שבין המציאות לדמיון. הרצפה מתחתיי בערה עם כל תנועה שעשיתי. האריחים שבקירות התפרקו. סדקים נגלו במרצפות עד שהתפוררו לגמרי; האדמה פערה לוע אימתני שאיים לבלוע את היקום כולו. התקרה נעלמה לגמרי בעוד אנשים סקרנים התקרבו אל הבור שנוצר מעל והביטו בי באיבה ובזעם שלא הצלחתי להבין את פשרו. ומתחתיי באדמה החל לפרוץ עשן ערפילי אשר התפזר לצדדים ומעלה אל עבר האנשים; הם נשמו ממנו עמוק מלית ברירה וכעבור כמה רגעים המבט בעיניהם השתנה.

בתחילה לא הבנתי את פשר המבט, אך לאט תפסתי את העניין – הם החלו להרים אבנים ולזרוק אותן לכיווני, בעודם איטיים ושקולים בתנועותיהם; הם לא עשו זאת בהתפרצות חייתית ופרועה – הם עשו זאת כמו שפסיכופת מענה בעל חיים המיילל וצווח ללא כל הבעת רגש או חמלה הניכרת בפניו. מרחוק נשמע רחש קל שהתחזק עם כל שנייה שעברה וראיתי גבעות כחולות נהפכות לעמקים וחוזרות להיות גבעות. הגל האדיר שהתנשא מעל כל המבנים ירד על פני הגיהינום עלי-אדמות ועלי-הטירוף בקול זרימה כמעט מתכתי ושטף את כולם אל תוך האינות. נפלתי שדוד חזרה אל הבור בעוד חלקים רבים ממנו החלו להתפרק ולהתמוטט עד שהכול קרס יחד עמי אל האפלה המסתמנת ובאה.

ובמיקום אחר; הנערה העונה לשם מיין ריסקה את צד פניו של מאהבה העונה לשם רנדום במהלומת אגרוף המתכת שלה. לשונה הנרקבת נשלחה אל עיסת פניו המפרכסת מאדרנלין וינקה את לשד דמו בעל המתיקות הגסה. הוא בתמורה לפת את שדיה ולחץ על פטמותיה עד אשר פירק אותן לגורמי בשר.

היא עצמה אחזה באיבר מינו ועיסתה אותו בעוד תנועותיה האיטיות והתשוקתיות החלו להאיץ את מהירותן עד אשר קרעה אותו לגזרים.

ובעיר עתידנית בעלת גורדי שחקים שאת צמרותיהם לא היה ניתן לראות עוד מבעד לערפילי הזוהמה, הזכוכיות התנפצו בקול חרס משמים והותזו על כל האנשים שעברו מתחת, חלקם נפצעים בפנים ובזרועות החשופות, חלקם חוטפים זכוכיות גדולות יותר – ראשו של אדם אחד נערף מיד, אחר איבד זרוע ורגל, שלישי את מבע עיניו. רצתי משם כל עוד נפשי בי, אל עבר מנהרת הגשר השקופה התלויה בריפיון בין שמים וארץ והבטתי החוצה. אסטרואידים – הכו אחד אחרי השני בבניינים ובאנשים, בזה אחר זה. סופות עזות של אש וברקים פגעו באדמה במקומות שונים, שורפות אנשים בעודם בחיים. הבטתי לאחור וראיתי שהמקום בו עמדתי רגע קודם לכן לא היה שם עוד – במקומו היה מכתש מעלה אדים ועשן. עזבתי את הגשר בדיוק כאשר אסטרואיד ריסק את אמצעיתו, מנפץ אותו לרסיסים ולוקח עמו את המכוניות והאנשים בעודם נופלים למעמקי המעמקים בעודם בוערים. בבריחתי הנואשת זינקתי לתוך שלולית מים עמוקה, מגפיי נספגים במים החודרים פנימה ללא הרף והבטתי לתוך ההשתקפות המוטרדת באדוות המים. עצם עצום בגודלו, בוער לכל אורכו החל ליפול לכיווני מלמעלה. הבטתי מעלה ומיד הצטערתי על שעשיתי זאת, מאחר וגיליתי שזה היה חלק מגורד שחקים מפורק שאפף להבות ועשן ופילס את דרכו לתוך ההמון ההמום.

נמלטתי לתוך מנהרה שהובילה מכוניות מתחת לגשר, ובתוכה שיירת מכוניות שנתקעו בפקק, רובן היו מרוקנות. קראתי לעזרה, אך האנשים היו עסוקים בפאניקה הפרטית שלהם. דילגתי ביניהם וניסיתי להגיע אל היציאה; פניי ארשת מפוחמת של אימה. ואז נשמע פיצוץ עז ועמו הגיע גל ענק של להבות ששטף את כל המנהרה ואותי עמה.

וברגעיהם האחרונים של הזוג הסאדוכיסטי ששפיות דעתם אבדה זה מכבר עם שפיותם של יתר אוכלוסיית העולם, תלשה מיין ליטורוב את לשונו של מאהבה, רנדום סטארק וירקה אותה בפניו. "אני שונאת אותך, היא אמרה בעודה עושה זאת, “אני שונאת את הכול".

"הדבר היחיד שאני אוהב לעשות זה להרוג אותך", אמר כשהתרומם על רגליו ודחף את אהבתו היחידה והאינסופית על גבי שיפוד מתכתי שבקע מאחת החורבות ושעבר דרך החזה שלה ופרץ מבעדו, פוגש את לבו שלו. שפתיו מרפרפות על שפתיה בנגיעה-לא נגיעה, ואז יכולתי לראות כיצד היא מושכת את שערותיו ונושקת לו בעזות תשוקתית בעודה תולשת קווצות שערות יחד עם פיסות בצקת מהקרקפת של האדם שכה אהבה בעבר. בכוחותיה האחרונים היא הרימה את יד המתכת החזקה שלה וניפצה כל צלם אנוש מפניו. וביבבה על-חושית, קרעה את תווי פניה האירופאיות בציפורניה החדות והדם של שניהם הותז לכל עבר בעוד הם נותרים צמודים זה לזה גם במותם חסר השפיות וההיגיון שנטש את העולם.

לא הרבה זמן אחר-כך, השמיים ביערו את חורבן הקיום והאירו קלושות את הר הגופות האינסופי שעמד במרכז העיר ועל גגו ניצבה דמות בלתי מעורערת – הייתה זו פריסטין המותחת את ידיה לשמים כמו עוד רגע תתרומם אל על; ולרגליה שוכבות מרוסקות שתי גופותיהן של ג'ולייט וג'סטין; בחייהן ובמותן לא ייפרדו עוד לעולם.

לכתוב תגובה