חלום חורבני

חלמתי חלום; ובחלום הזה הייתי עד לחורבן כדור הארץ, לסוף העולם הבן-תמותתי, לקץ החיים אותם כולנו כה משוועים להחזיק. הטכנולוגיה הכה אדירה שבה אנו נאחזים כדי להתאכזר אחד לשני התמעטה לכדי מלמולים ורבלים ומחוות פנים עצובות.

האנושות שלנו מתדרדרת. כולכם יודעים שסופנו יגיע במובן זה או אחר. זה תמיד נעים להתכחש לכך ולהרגיש חזק ואלוהי. אתם כלום. אתם אפסים. אתם בורג קטן במערכת קיומית גדולה. כדוה"א עובר תהפוכות כבר מיליוני שנים. זוהי מחזוריות קוסמית שאין לנו יד או חצי יד בכך. עידן הקרח היה בלתי נמנע, אנחנו מתקדמים לקראת עידן האש שבו האנושות תמחה מעל פני האדמה, אחריה יגיע שוב עידן הקרח ולאחריו האנושות תתקיים מחדש, ואולי לא – אולי משהו אחר בעל אינטליגנציה יחיה כאן. ואם יהיה לו איזשהו רמז אנושי אז האנושות על כל טיפשותה תפשע שוב ותהרוס את עצמה כמו שהיא רגילה לעשות. האנושות מכחידה את בעלי החיים בשביל לספק לעצמה בידור ועינוג גסטרונומי. יותר ויותר בע"ח נכחדים עבור ביגוד והלבשה והעולם האנושי ממשיך לשתוק ולחייך בשיניים מדממות. כמובן שכשבע"ח יתחילו להיכחד לחלוטין, האנושות תפנה אל עצמה ותשנה את טעמה לקניבליזם. כשאין מה לאכול, אוכלים אחד את השני – מקרים כאלו קרו בעבר ומתועדים היטב. לבסוף לא יישאר את מי לאכול. נכון לעכשיו, ההאצה הטכנולוגית אמנם עושה טוב לתאגידים הגדולים ששולטים בכם ביד רמה ומקציבים לכם את דרך החיים, האופנה והצרכנות שלכם – ואתם בולעים כל דבר שהם מאכילים אתכם ושמחים בחלקכם. חלקנו לא שמחים בחלקנו ורוצים יותר. חלקנו מסתפקים בפחות. חלקנו לא מצליחים להתקיים בכלל. הטכנולוגיה מספקת לנו אכזריות בקנה מידה ווירטואלי יותר. הפעם לא צריך לצאת מגדרנו כדי להסביר למחזר שאיננו מעוניינים בו יותר. הפעם אפשר פשוט להתעלם מהודעותיו. התדרדרנו למחוות בהמתיות של התעלמות גורפת מאנשים הדומים לנו בגלל גזענות תוכנית. אם מישהו אמר לנו שלום טיפה עקום – הוא מחוק. אם מישהו חייך לעברנו בצורה לא מספיק מרשימה – מחוק. אם מישהו כתב על עצמו פרטים קצת יותר מדיי מושכים – מחוק. יש לנו סטנדרטיים מאוד מחמירים – ולמה? למה לכל הרוחות הפכנו להיות כמו הסלקטורים במפעל ייצור של תוכנית הריאליטי הפרטית שלנו בה נוכל להחליט ולקבוע מה ילך לשחיטה ומה יכול להתקדם צעד אחד קדימה ולעלות שלב. אדם שאנו דוחים מבחינתנו – הוא רק מילים כתובות שנעלמות מהמסך. אבל לאותו אדם יש רגשות וכאבים לא פחות מאיתנו (אם לא יותר, ככל הנראה), ואנו מכחישים זאת בעזרת "פלאי הטכנולוגיה". זוהי זריקת התעוררות לכם, אנשים, נשים וטף. שימו לב להתנהגותכם. זמננו כאן קצר מכפי שנוכל להכיל, בואו ננצל אותו למען החיים ולא למען החורבן. תוכיחו שאנו באמת אנושיים.

לכתוב תגובה