קראש! – Requiem to the pure of hearts

2011080701

מצאתי את עצמי יושב במושב האחורי בתוך רכב שנסע במהירות עצומה.

"אמרתי לך שזה לא מוצא חן בעיניי, קטרינה," שמעתי את הנהג אומר לנערה שישבה לידו.

"אבל פיטר, מה שאני עושה תלוי בהחלטה האישית שלי, אוקיי?"

"לא. לא. זה לא אוקיי. זה לא אוקיי, קטרינה," אמר פיטר ברוגז כשסטה לנתיב הימני בעצבנות ובחוסר זהירות משווע. "הגוף שלך הוא קדוש. יצירת פאר מושלמת. וזה יהיה חילול הקודש לפגוע בו. את מבינה?" הוא עזב יד אחת מן ההגה כדי לתפוס את כף ידה, מסובב אותה כך שפרקה המצולק נחשף לעיני שניהם. "תגידי לי שאת מבינה, כי אני לא מוכן לשתוק לזה יותר. לא מוכן!", מכונית צפרה אליהם מבעד למסך הגשם והחושך הניאוני של פנסי המכוניות. הראות הייתה כמעט אפסית. "תעזוב לי את היד, מנוול אחד!" היא אמרה כשמשכה את כף ידה המעוקמת לעברה ופיטר הטה את ההגה הצידה כדי לתפוס אותה, גורם למכונית להינתז אל הנתיב הנגדי, מפספסת במקרה מכונית אחת הצופרת בבהלה אך מתקדמת בקו ישיר של התרסקות מחרידה אל עבר השנייה. החבטה העוצמתית לא איחרה להגיע. הפגוש הקדמי נחבט בצד הרכב וחרך אותו כמו סכין בחמאה, חודר כבאקט ברוטאלי דרך המנוע בקו ישיר אל מושב הנהג של הרכב הנגדי. לוח המכוונים נמעך קדימה והצידה, לוחית הפלסטיק שהגנה אליו התפרקה לרסיסים ממש כמו הזכוכית הקדמית; חתיכות שקופות וחדות הותזו לכל עבר, פוצעות ושורטות את פניו של פיטר שהסיט את ראשו הצידה, מציל בכך את מבע עיניו. קטרינה לא הייתה כה ברת מזל, כי שבר זכוכית מסיבי יותר הוטח בכף ידה שהורמה כדי להגן על פניה, עורף שלוש מאצבעותיה וחצי מכף ידה השנייה, מסיים בקריעת לחיה הימנית. קילוחי הדם לא הותזו החוצה עדיין בשניות הספורות של התקרית הפאטאלית הזו שטרם נגמרה. החגורה של האדם ברכב הנגדי נקרעה ומעוצמת הפגיעה הותך קדימה דרך השמשה הקדמית, אך לרוע מזלו באותו הרגע נפתחה כרית האוויר שחבטה בבטנו בזמן מעופו, גורמת לכלוב צלעותיו להיסדק ולהימחץ פנימה, ולכל בליל איבריו הפנימיים להיפלט החוצה בהתפוצצות מאסיבית, דבר שלא נראה לעין טרם השניות הראשונות, אך הדם שעלה במהירות אל לבו ופוצץ אותו הוקא דרך פיו רגע לפני שגמר את חייו בעודו באוויר; גופתו השבורה הועפה מחוץ לחלון ונחבטה כמו בובת סמרטוטים מרוסקת אל עבר שופכת הביוב שבצד הדרך. מכוניתם של פיטר וקטרינה התרוממה מעלה אל עבר מכסה המנוע וניתרה מעל השמשה של הרכב הנגדי, דבר שגרם לאחד הגלגלים לדרוס ולרטש את ראשה של אשתו של המנוח לחתיכות בשר ושברי עצם ופיסות מוח שהותזו לכל עבר, מוחקות את צלמה כמו לא הייתה קיימת מעולם. עקב התרוממות רכבם של הזוג הצעיר מעל הרכב הנגדי, גרם לרכב זה להתקפל ולהתרסק על הכביש ולהרים את זנבו האחורי, מקפל את שלדת המתכת שלו לשניים כמו מזרון של מיטה מתקפלת. הפגוש של רכבו של פיטר במעופו נחבט בתא המטען, מסיט אותו שמאלה, דבר שגרם לצד הימני בו ישבה קטרינה להיכחד, מוחק גם את כל זרועה וכתפה ומנתקן מגופה השברירי. דם הותז על פניה לפני שראשה נחבט בשמשה הקדמית, סודק את גולגולתה אך באורח פלא גורם לה רק לאבד את הכרתה חלקית ולא הורג אותה עדיין לחלוטין. ואז נפתחה כרית האוויר במכוניתו של פיטר, דופקת את ראשו דרך חלון דלת המכונית שלשמאלו; הזכוכיות פוערות שריטה עמוקה בצווארו שכמעט עורפת את ראשו. למראית עין, הדם שניגר מגרונו היה יכול לנבע גם את קריעת קנה הנשימה, אך מזלו של פיטר המשיך לשחק לו למרות תיבת ההילוכים שהתפרקה ונמחצה על אגנו ועל ירכו הימנית, מתיכה אותם לכיסא שהתפרק אף הוא. מכוניתם של השניים החלה בתהליך נחיתה ישר על הפגוש הקדמי כמו שחיין בקפיצת ראש. מהחבטה הוטחו רגליו של פיטר על תיבת הנתיכים שתחת ההגה; רגלו הימנית נסדקה בכתריסר מקומות שונים, כף רגלו השמאלית נמחצה וככל הנראה לא יוכל ללכת עליה עוד לעולם. מעוצמת הנחיתה, המכונית התעקמה והחלה להתגלגל, גורמת לקורבנותיה להתגלגל יחד איתה בעודם נחבלים הנה והנה ללא רחמים כשקי חבטות. לאחר כשש גלגולים נעצרה המכונית על גבה ושקט איום השתרר. קול חרחור נשימתו של פיטר נשמע מבעד לריאותיו המנוקבות חלקית. "ק…טי…", ניסה קולו ה מרוסק לבטא. הוא התגלגל על בטנו בין השברים, מחפש אותה, מושך את גופה השבור והמרוצץ מבין ההריסות. גופה הקרוע שכב בין זרועותיו, בחיקו. שיערה הסטור והרטוב דבוק לפניה המדממות. "אל…", היא התחילה להגיד, שפתיה הכחולות והחרוכות רועדות, פניה מרוטשות ללא היכר.

"אני… כאן… כאן איתך…", לחש לה כשליטף את פניה המרוסקות עם גב כף ידו השבורה. דמעות מהולות בדם זלחו מעיניו האדומות.

"אל תדאג… פיטר…",היא חרחרה. "אני…" היה נדמה כמו איבדה את הכרתה שוב, אולי את חייה. אך אז נעורה שוב והישירה את עיניה האפורות והמבולבלות, מנסה להתמקד בתווי פניו ללא הצלחה. "הפנים שלך…", ניסתה לומר. הוא יכול היה להרגיש את אצבעותיה של ידה השניה נוגעות בלחיו, מלטפות את שיערותיו. "הן עדיין יהיו כאן אחרי ש… הכול ייגמר?".

ואז היא התחילה לרעוד, לרעוד חזק את חרחורי גסיסתה האחרונים. גופה החל לפרכס כמו הייתה אחוזת דיבוק. פיטר נלחץ, הוא ניסה לאחוז בה, אך היא איבדה שליטה, גופה החל לקרוס לחלוטין. הוא נאבק להישאר בהכרה עד אשר גופה פסק מלרעוד.

2011080702

לכתוב תגובה